חינוך ישראלי

מפגש ארגוני חינוך חוץ-ממסדיים 12.3.12

2012-03-13T04:47:00.000-07:00

מפגש ארגוני חינוך חוץ-ממסדיים

סמינר הקיבוצים 12.3.12

נוכחים: אמיר פורת, ממי נאמן, גור סלע (ועדת החינוך של מאהל רוטשילד); עמיר פריימן (העצמת הרוח בחינוך); לוטן רוזנבלום, דניאל נתלי-קינד, אמנון רבינוביץ' (ח' זה חינוך); אורן יהי שלום, עמיחי פינדלינג, דוד אביב, אורית שיטרית, אברמלה פרנק (חינוך ישראלי); עידן מילר (המחנה המשותף); לילי בן עמי, נועה ולדן, אדיר חרמון (מטה העסקה הוגנת); יוסי גנאל (היוזמה לבחירה בחינוך).

לא יכלו להגיע: נציגי היי-טק-היי, הדמוקרטים והאנתרופוסים.

דברי המשתתפים

אברמלה פותח ומציג את סדר היום. מבקש לשלוח בדוא"ל חוזר שמותשל ארגונים נוספים במידה ומישהו יודע על כאלה.

סבב היכרות – שמית, ארגונית והצגת פעילות הארגונים. הערות במסגרת סבבההיכרות:

· ממי: מרגיש שצריך לעבוד על איך פועלתקואליציה בצורה שמבטאת את כולם ופועלת בצורה שיתופית

· דניאל מציגה פעילות "לילה לבן"להכנת סרטוני יו-טיוב על חינוך בסמינר הקיבוצים ב-22 במרץ. כולם מוזמנים לנצל אתהאופציה.

· אברמלה פותח דיון על איך משלבים ידיים

· לילי – האם חינוך ישראלי מארחים את השאר סביבהנייר או שיש כאן שיתוף?

· אברמלה – יש שיתוף, כל אחד היה יכול לבואעם נייר.

· יש אפשרות להתרכז בארבעת הסעיפים שנשלחובמייל עם ההזמנה:

חיזוק האמון והעצמאות כלפי מנהלי ומורי בתי הספר תוך הצבת חינוך חדשני כמטרה - כמקובל במערכות החינוך המובילות בעולם.
מימון מלא (חינוך חינם), שקלי, שקוף ושוויוני (דיפרציאלי) ישירות לבתי הספר בכפוף להקמת מועצות ניהול בית ספריות, בראשות המנהל/ת, כמקובל בעולם.
קביעת כללים ארציים לרישוי והעסקת מורים שיבטיחו את מעמדם, איכותם ואת עצמאות בתי הספר לנהל את כוח האדם בתחומו על בסיס כללים אלה.
הקמת רשות חינוך לאומית (בלתי תלויה) שתקבע אסטרטגיה ארוכת טווח ויעדי ליבה תוך צמצום הסטנדרטים החונקים את החינוך (בגרויות, מבחנים ומדידות) .

· אורן מציג את המודל - עצמאות, ליבה, רשות לאומית...

· מה המצב מ"טוב", ואיך גורמים לזהפוליטית...

· לילי – רוצה לברר יותר על סוגיית ההעסקה.

· אדיר – המטרה שלנו היא הלאמה של מערכתהחינוך.

· אמיר פורת – מציע שנקים פורום שיתופי שלנציגי הארגונים שייפגש פעם בחודש, ונראה מה יקרה. מרגיש שלמד מן הפגישה הנוכחיתלא-מעט. ישנה הסכמה כללית.

· דניאל – הדבר החשוב ביותר הוא להעיר אתהציבור, לקרוא לשינוי ערכי בחינוך, קמפיין משותף.

· יוסי – צעד ראשון זה לעשות פורום אינטרנטיבו כל אחד מפרסם את הידע וההתרחשויות.

· אמנון – צריכים לגעת במחלוקות, איפה נמצאתהשאלה הכלכלית, תעסוקתית וכו'. חייבים להגיד שוויון הזדמנויות.

· לילי – צריך להשקיע בכוח האדם שהואמרכז ההליך החינוכי, להעלות את מעמדהמורה.

· אורן מציע מפגשים אישיים של הארגוניםללימוד החומר והידע.

· אברמלה – מפגש נוסף במחצית הראשונה של אפריל, שההחלטה על נושאיו תהיה משותפת.

· קולות שונים מעלים את הצורך במפגש למידהאינטנסיבי.

הערות לסיום ולהמשך

א. זו פעם ראשונה שמגוון רחב כזה של נציגי ארגוניםנפגשים יחד להיכרות ולדיון בשיתופי פעולה. הרוח הכללית היתה, שצריך להמשיך.

ב. המשתתפות/ים מוזמנים לחזור עם הצעות לנושאים(אחד או יותר) לדיון המשך. זה חיוני. נושא אחד שעלה ברור הוא "תנאי העסקה,הפרטה שלהם, אוטונומיה של מנהלים בהעסקה, הסכם קיבוצי וכיו"ב".

ג. מי שלא מעוניין שיופיע מייל שלו בפרסוםגלוי – יודיעני. היתה בקשה ליידוע של כולם את כולם.

ד. יש לשקול העברת ההנחיה של המפגשים ביןנציגי הארגונים השונים.

ה. תאריך מוצע למפגש הבא, מפגש לימודי: יום א'8.4 (חול המועד) בין השעות 13:00-9:00. מי שאינו יכול ביום הזה אנא יודיע.

ו. תודה לעמיחי על הקלדת הדיון. מי שדבריו לאהובאו באופן מספק – יודיע ויוצא תיקון.

תודה, אברמלה.

חינוך: כיתות לימוד בונים ליהודים

2012-03-11T00:32:00.000-08:00

חינוך: במסיבת עיתונאים לרגל פרסוםתוצאות המיצ"ב תשע"א התהדר שר החינוך בהשקעה חינוכית במגזר הערבי. סערייחס "את השיפור בהישגי התלמידים במגזר הערבי להשקעה מסיבית במערכת החינוךהערבית בשנתיים האחרונות" ("קו לחינוך", גיליון 555, 6.10.11). מבלילהיכנס לניתוח תוצאות המיצ"ב עצמן – שהמונח "תמוהות" מקטין לגביהןאת אי-הבהירות הרבה שהתגלעה – כדאי לבחון היבט נוסף של ה"השקעה המסיבית"של משרד החינוך במערכת החינוך הערבית.

זה עתהפורסם ב-ynet חינוך ובריאות (תומר ולמר,7.3.12) דיווח על בניית הכיתות בבתי-הספר בשנים 2011-2010. על פי הנתונים, בשנתייםהאחרונות משרד החינוך אישר את בנייתן של 3,625 כיתות לימוד למגזר הממלכתי היהודי.בפועל, תוקצבה בנייתן של 1,538 כיתות בלבד (42 אחוז). במגזר החרדי, לעומת זאת,הוחלט לבנות 2,056 כיתות אך תוקצבה בנייתן של 607 בלבד (30 אחוז). במגזר הערביאושרו 3,223 כיתות, אך רק 832 תוקצבו (26 אחוז).

הנהלפנינו ה"השקעה המסיבית" במגזר הערבי. משרד החינוך לא עמד ביעדי בנייתהכיתות באופן כללי – ומיד נשאל למה – אבל במעט שבנה יצר פער של 16% לרעת המגזרהערבי בהשוואה ליהודי הלא-חרדי. הקורא הבלתי-מעורב עשוי לחשוב (נו, לא ממש...) שצפיפות התלמידים בכיתות בישוביםהערביים היא נמוכה והרווחה שם גבוהה. ובכן הפוך: "מרבית היישובים בהם מספרהתלמידים בכיתה בבית ספר יסודי הוא מעל ל-30 הם יישובים ערביים" מספרת לנואפרת זמר-ברונפמן (מעריבnrg, 24.8.2010), וזה למרות שאחוזם באוכלוסיה נמוך בהרבה משל היהודים. שר החינוךודאי הכיר את הנתונים שהביאה לידיעתנו זמר-ברונפמן, ולמרות זאת השקיע הרבה פחותבבינוי כיתות במגזר הערבי, ולמרות זאת השר התהדר ב"השקעה מסיבית" שם.תמוה? לשיפוט הקוראים.

לשאלהמדוע לא עמד המשרד ביעדי הבנייה ישנן על-פי מדור החינוך של ynet שתי תשובות: מגבלות תקציב ומחסור בעתודות קרקעזמינות לבנייה. היכן התקציב? קשה לדעת בדיוק, אבל ישנן כמה אינדיקציות. התקציבלהוראה לקראת שנת 2011 ביסודי, חטיבות הביניים והעל-יסודי היה לפחות 13.5 מיליארד₪, יותר משליש תקציבו של המשרד. נתבונן לרגע באגף לחינוך על-יסודי. שלושה מתוךשבעת יעדיו הם "קידום ההוראה והלמידה בחינוך העל- יסודי; צמצום פערים וקידוםהישגים לימודיים; ו-הגדלת אחוז התלמידים הזכאים לתעודת בגרות". כלומר – הכנהלמבחנים. איך אני יודע? כולם יודעים: התלמידים לומדים, ומבחן; לומדים, ומבחן;לומדים, ומבחן וכך הלאה. לפנינו תעשיית מבחנים עקרה, שמביאה איתה בעיקר שיעמום רב,פיגור השכלתי, ומיקוד עניינם של התלמידים במפגשים החברתיים – פיצוי-מה על עגמתהנפש. שם הכסף הגדול.

בעודאנחנו משיחים, התפרסמה במקומון "ידיעות חדרה" (2.3.12) כתבה על כוונתושל מחוז חיפה להעביר את כל בתי-הספר החדרתיים ל"ניהול עצמי", כפיילוט שלמשרד החינוך. הכתבה מפרטת את שלל הנושאים הלוגיסטיים הכרוכים במעבר, שעתידים להכבידעל מנהלי בתי-הספר, וכן מצטטת את סיגל כהן, הממונה המחוזית, שמטרת השינוי היא"לפתח את החזון החינוכי של בית-הספר בצורה יותר מהירה ונוחה". לעומת זאת,מנהלת אחד היסודיים, סבורה בכתבה, "שזה לא יעשה שינוי משמעותי". זה אכןלא יעשה שינוי בחינוך. גם אם המשאבים שבית-הספר זכאי להם בדין יגיעו ישירות אליו, הואאינו קובע מה ייעשה בהם. משרד החינוך הוא המחליט למה תיועד כל שעה ושעה. הכסףהמועבר היום לבתי-הספר בחדרה, ולכל בתי-הספר בישראל (למעט החרדים) כבר"צבוע" עבור כל מקצוע ומקצוע, והמנהל צריך לדווח עליו באמצעות תוכנהמתוחכמת בשם "מתנה". חופש התמרון הפדגוגי של המנהלים, לקבוע חזוןבית-ספרי, הוא פשוט אפסי.

משרדהחינוך ממשיך לזרות חול בעיני הציבור, ממשיך לקפח מגזרים חלשים ולהגדיל פערים,וממשיך להוציא את כספנו על פדגוגיה שעבר זמנה, עם "ניהול עצמי" אובלעדיו.

אברהם פרנק

חינוך ישראלי

סיכום מפגש ארגונים לקידום החינוך הציבורי

2012-03-07T00:41:00.002-08:00

יום ב יא אדר תשע"ב, 05-03-2012

סיכום מפגש ארגונים לקידום החינוך הציבורי

מקום: מרכז פעילותתנועת חינוך ישראלי בתל אביב

נוכחים: יוסי גנאל (היוזמהלבחירה בחינוך), אמיר פורת (וועדת החינוך של מאהלרוטשילד) לימור גפרט (מתפקדים),אופיר יחזקאלי (מתפקדים),דניאל נתלי-קינד (ח'זה חינוך), גילי רומן (ח'זה חינוך), אורן יהי-שלום (חינוך ישראלי),עמיחי פינדלינג (חינוך ישראלי), אברמל'ה פרנק (חינוך ישראלי), דוד אביב (חינוך ישראלי) טל סנדרוני(חינוך ישראלי).

בדיון הוצג ונדון"קול קורא" שניסחו וחתמו מספר אנשי חינוך ואקדמיה.

כמו-כן הוצגה תכנית "מתפקדים לחינוך"לעידוד תאי השפעה במפלגות על בסיס ה"קול קורא" והתקיים דיון בשאלת שיתוףהפעולה האפשרי בין ארגוני שטח הפועלים לקידום החינוך - בהינתן האופי הייחודי של כל ארגון.

סוכם:

א. המשתתפים ציינו את תמיכתם האישית בתוכן ה"קול קורא" וביקשולהפיץ ביממה הקרובה בקרב אנשיהם את המסמך – במטרה להשיב בימים הקרובים האם מוכניםלתמוך ציבורית בתוכנו - כארגון.

ב. בשלב זה כבר הביעו הסכמתם לשיתוף פעולה במהלך "מתפקדיםלחינוך" הארגונים הבאים: "המחנההמשותף" (עמם התקיימה ישיבה בצהרים), "היוזמה לבחירה בחינוך","תנועת מתפקדים". ממתינים להחלטות ארגונים נוספים למען שיתוף פעולהבפרויקט זה. לרבות ארגונים שלא השתתפו בישיבה זו.

שיתוף הפעולה עשוי לכלול: שותפות בפורום חשיבה משותף על פעילות השטח בפרויקט,הודעה ציבורית על שילוב הידיים, הודעה לחברי הארגונים על שיתוף הפעולה, וכן הודעותשוטפות לפעילים על מגוון הפעולות הציבוריות שעוד נכונו בתהליך הזה.

ג. במפגש הבא תוצג הצעה לדיון בדבר כנס ארגונים שבו נדון ב"חינוךמתחדש" בארץ ובעולם, נחפש את החיבורים בין האג'נדות של הארגונים וכן שיתופיפעולה וסיוע הדדי לפעולות השונות של הארגונים המעוניינים בקידום החינוך הציבוריבישראל.

ד. המפגש הבא ביום ב' 12 במרץ, שעה 17:00, באותו מקום – קרליבך 29 תלאביב, קומה ב.

הכי חשוב – כל הנוכחיםהביעו התרגשות מעצם קיום המפגש והביעו ציפייה להמשך הקשר בין הארגונים. אז להתראותובהצלחה לכל פעילי הארגונים בפועלם הייחודי והמשותף.

חינוך: טיח עבה על הקיר העקום

2012-01-29T03:32:00.000-08:00

חינוך:טיח עבה על הקיר העקום

למעןהגילוי הנאות, הבת שלי תהיה אחת הנהנות מהחלטת נתניהו בדבר חינוך חינם מגיל 3, כךשבכל הנוגע לכיס האישי שלי, אני מודה לו מאוד על כך. אבל כאן בדיוק מתחילה הביקורתעל הרעיון. רק על הכיס שלי ושל שאר ההורים במעמד הבינוני תשפיע ההחלטה. אין לזהשום קשר לחינוך, אלא רקלטכניקה של גביית הכספים - במקום ישירות מהכיס, עוברים לגביה בעקיפין באמצעות מסההכנסה.

ואין לזה גם שום קשר לצדק חברתי, להיפך - מעתה יקוצצו תקציבים אחריםשמגיעים לשכבות החלשות, כדי לממן חינם יותר גני ילדים עבור משפחות במעמד בינוניוגבוה. מה ירוויחו ההורים מהשכבות החלשות? כלום. גם כיום הם משלמים מעט מאוד, אםבכלל, לגן הילדים העירוני, וממילא הם לא הרשו לעצמם לרשום את הילדים לגן הפרטיהיוקרתי.

ההבדלהמעשי היחיד הנראה באופק הוא, שגנים פרטיים יהפכו ממלכתיים, אם באמצעות הסבת המבנהלתקן הממלכתי, ואם באמצעות בינוי של כיתות גן חדשות. אך האם איכותם תשתפר? כנראהשלא. מדוע? משום שמשרד החינוךמחויב קודם כל לגננות, אשר בשל ההסכמים הקיבוציים לא פוטרו מהמערכת, אך מנגד לאנמצא להן שיבוץ. כלומר, המפקחת חשבה שהן פחות מתאימות לניהול גן. האם יכול משרד החינוך לוותר על זכויותיההנרחבות של גננת בשל איכות החינוךשל הילדים? לא. התסכול הזה משותף לרוב המומחים ואנשי ההוראה במערכת החינוך, אבל נדיר למצוא מישיעז לומר זאת בציבור.

חקיקתהבזק הזאת מעלה את השאלה הקריטית, האם לממשלה יש מדיניות סדורה בנושא חינוך או שמדובר בפתרונותזמניים ופופוליסטיים, שלא יביאו לשינוי מהותי באיכות המערכת.

רקברפובליקת בננות. רק בגללנו

רביםמאתנו, ברגעי ייאוש מהמדינה, מטיחים משהו בסגנון, "איזו רפובליקת בננותזו", אבל מתי עצרנו לרגע לשאול את עצמנו, מה החלק שלנו בסיפור? הנה לפניהבחירות האחרונות, בשנת 2008 , הופיע בנימין נתניהו, ראש האופוזיציה דאז, ובאמתחתוהבטחה מרגשת: מהפכה בחינוך.השם המבטיח למהפכה נקרא "הטובים להוראה", ואני אישית נושא את התכנית הזובתיקי מאז ועד היום. נעים להיזכר. נעים גם לחשוב, שראש הממשלה שלנו השקיע זמן רבבלימוד האוקיאנוס המסובך של החינוך,והציע תכנית סבירה מאוד - אם כי בקווים כלליים, כדי לא להתחייב ממש על דבריםקונקרטיים.

הואכתב שם, למשל, "הבעיה של מערכת החינוך בישראל אינה גודלהתקציב... אם המערכת תמשיך להתנהל כמו שהיא מתנהלת, גם הכפלת התקציב לאתועיל". כמו-כן ציין שם ראש הממשלה, "איכות המורה היא הגורם המשפיעביותר על איכות החינוך",והבהיר, כי העניין המרכזי איננו בתוספות השכר, אלא במיון קפדני של המצטרפיםלהוראה, וכן "לתת למנהל לנהל", כלשון אחת הכותרות הראשיות בתכנית.ואפילו הטריח עצמו ראש הממשלה וציטט מתוך האקונומיסט: "היכולת של בתי הספרלנהל את עצמם, היא גורם המקדם את הדירוג הבינלאומי של המדינה. לנהל פירושו לתתלמנהל את השליטה בתקציב, וכן את היכולת להעניק תמריצים, לקבוע איזה מורה לגייס,ואף כמה לשלם לו".

האמתהזו, שראש הממשלה הציג, אכן בולטת בכל המחקרים העולמיים - מנהלי בתי ספר חייביםלקבל אחריות גדולה וסמכות רבה. זה גם מייעל את המערכת, ומאפשר להשקיע בשכר מורים,וגם מאפשר לבתי הספר גמישות והזדמנות ליצור סביבת עבודה נכונה יותר למורים -כמובילי פדגוגיה חדשה.

אזלמה רפובליקת בננות? כי מי בכלל זוכר את התכנית הזו? כולנו זוכרים את נאום בראילן, אבל התכנית שזכתה לנאומים חוצבי להבות והופצה לאלפי בתי אב באי-מייל חגיגימהמועמד לראשות הממשלה, נעלמה כלא הייתה. נעלמה מלבנו, כמו גם מסדר היום של ראשהממשלה. קסם שכזה. חלם שכזה. רק ברפובליקת בננות. רק בגללנו.

אזכל שנשאר לנו כעת, הוא להמתין בהתרגשות לניירות הרפורמה האמיצים, שיצוצו ערבהבחירות הבאות, ובינתיים ליהנות מהטיח העבה שהודבק על קיר החינוך העקום.

המאמר התפרסם בגלובס ב23/1/2012

חינוך ישראלי - איגרת חורף תשע"ב

2012-01-26T00:07:00.000-08:00

שלוםלידידי חינוך ישראלי,

אנחנורוצים לשתף אתכם בחדשות אודות העשיה במספר תחומים בשנת הלימודים תשע"ב:

תנועתחינוך ישראלי זכתהב"תו מידות לאפקטיביות" של ארגונים לשינוי חברתי

לאחרונהזכתה "חינוך ישראלי"בתו התקן של "מידות"- גוף מוביל בביצוע בדיקות קפדניות של עמותות-המוכיח התנהלות נכונה לאור המטרות והיעדים שהציבה לעצמה העמותה. מבחינתנו תמידהיינו אפקטיביים, אבל חשוב לשמוע את זה גם מגוף חיצוני ומקצועי בתחום.

חינוך ישראלי במגזר הערבי

השנההצטרפו אל פרויקט בתי הספר הישראליים שלנו שני בתי ספר במגזר הערבי- ברהט שבדרוםואבטין בצפון. העבודה עם צוותי החינוך שם מרתקת ומציבהבפנינו אתגרים פדגוגיים וניהוליים המשכללים את יכולותינו.

אנוגאים לספר כי כנרת דן- מנהלת ביה"ס בית הכרם בירושלים שמיישם את מודל ביתהספר הישראלי שלנו כבר 5 שנים- נבחרה ע"י משרד החינוך להציג את המודל בפנימנהלי בתי ספר כמודל לשינוי אפקטיבי ובר קיימא במסגרת פרויקט להעצמת מנהלים.

כ-10,000 תלמידים כבר נהנים מתכנית "חינוך ישראלי"

תכנית"חינוך ישראלי"למקצוע תרבות ישראל אומצה בפועל על ידי 95 בתי ספר ממטולה ועד אילת. מדוברבתכנית של שעתיים בשבוע לכיתות ה' – ח' שפותחה בהובלת אורית שטרית – מנהלת תכניותהחינוך בתנועה. האמוןשנתנו בנו בתי הספר גדול מאוד, ולמעשה בתוך שנה הצלחנו לעמוד בשורה אחת עם הגופיםהפועלים בתחום כבר 20 שנה. השקעה רבה עוד לפנינו וידינו מלאות עשייה בתחום:השתלמויות למורות, פיתוח חומרים נוספים, שדרוג אתר האינטרנט ועוד.

מהלךציבורי לתיקון החינוך

הקמנותא חינוך המורכבממנהלים ומורים המחויבים לנייר העמדה שפרסמנו בעניין הרפורמה למערכת החינוך שבבסיסו העברתהסמכות והאחריות לבתי הספר תוך מתן אוטונומיה מירבית לרמת השטח.

להקמתתא החינוך נרתם מראברמלה פרנק- מנהל בית ספר מוערך במשך 16 שנה, הכותב דוקטורט בנושא סמכות המנהלים.תא החינוך נועד לקדםשיח ופתרונות מעשיים לתיקון הנדרש במערכת ולתת גושפנקה מקצועית למהלך הציבורי.

נוכחותבאמצעי המדיה ובתקשורת

אנומשקיעים אנרגיה רבה בפיתוח זירות חברתיות וכבר ניתן לראות תוצאות. חינוך ישראלינמצאת במרכז השיח באינטרנט
ביוטיוב
בפייסבוק
בקפה דה-מרקר

. אם אתם לא חברים של חינוך ישראלי בפייסבוק זההזמן לעשות את זה!

מישטרם צפה בתחקיר "המקור" על החינוךבפינלנד יוכל לצפות בו דרך ערוץ חינוך ישראלי ביוטיוב(למעלה מ 40,000 כבר עשו זאת דרכנו!). אנו רואים בפעילות המדיה החברתית מנוף חשובלקידום המודעות לתיקון החינוך.

משאביםמשאבים משאבים...

רובהפעולות שלנו תלויות בתרומות ואנו משקיעים זמן לא מבוטל בהרחבת הבסיס הכלכלילפעילות.

נשמחמאוד לחיבורים בתחום. ניתן ליעד את התרומות למגוון פעילויות:

· תכנית תרבות ישראל

· בתי ספר במגזר הערבי

· הכשרת אזרחים להכרת האתגרים בחינוךוכניסה למעורבות פעילה בחינוך

· פעילות הסברה לקידום רפורמה בחינוך

נשמחלשמוע מכם רעיונות והצעות להרחבת מעגלי ההשפעה של חינוך ישראלי בכל המימדים

צוותחינוך ישראלי

אברהם (אברמלה) פרנק, מאנשי החינוך הבכירים בארץ, הצטרף לתנועת 'חינוך ישראלי'

2012-01-25T00:11:00.000-08:00

אברהם (אברמלה) פרנק, מאנשי החינוך הבכיריםבארץ, הצטרף לתנועת 'חינוךישראלי'

תנועת 'חינוךישראלי' הפועלת לשיפור החינוך הציבוריזכתה לאחרונה לחיזוק משמעותי- אברהם (אברמלה) פרנק, מבכירי אנשי החינוך בארץהצטרף להובלת המהלך הציבורי של התנועה.

פרנק, בעל נסיון של עשרות שנים כמורה, מנהל ומדריך מנהלים, הקדיש אתהשנים האחרונות לחקר החינוך ופרסםמאמרים ומחקרים רבים אודות מערכת החינוך.

להלן מבזק של שאלות ותשובות קצרות עם מר פרנק:

אברמלה, אתה מכיר את מע' החינוך בארץכבר עשרות שנים. מתי התחלת לעסוק בענייני המדיניות?

סוגיית בחינות הבגרות הטרידה אותי מאז ראשית שנות השמונים של המאההקודמת. ב-2005 התחלתי לעסוק בענייני המנהלים של בתי-הספר, שבהיעדר אירגון עצמאיהם ציבור חלש.

והיום, איך אתה מתמצת את הבעיות העיקריות במערכת?

הייתי במערכת 34 שנים מתוכן 16 בניהול תיכון. המסקנה העיקרית שלי גםמן השנים שלאחר העבודה במערכת, שבית-הספר הוא בעל חשיבות רבה מאד גם בתקופתנו,בתנאי שיתאים עצמו לנסיבות המשתנות כל העת. במילים כלליות, המערכת אינה עושה את מהשדרוש היום לתלמידים (חינוךלכישורים, מיומנויות, טיפוחאישי ותחומי רגש וערכים) - בעידן של מידע בלתי מוגבל, טכנולוגיית תקשורתמהירה ובלבול פוסט-מודרני - ולעומת זאת עושה בעיקר דברים מיותרים לחלוטיןכמו ללמד את התלמידים לשנן חומר ו"טבלאות ליגה".

קו פרשת המים בשינוי החינוכי עובר היום בין סטנדרטיזציה לאוטונומיהבית-ספרית. אנחנו נדרשים לשינוי כולל ומורכב.

האם לדעתך אוטונומיה בית ספרית אפשרית אצלנו?

ממש כן. כמובן שצריך לתת לה מסגרת ולקבוע לה כללים ברמה לאומית.

ומה עם יהיה עם תשלומי ההורים, האם החלת חוק חינוך חובהמגיל 3 היא הפתרון?

היא עושה צדק לחלקים חלשים באוכלוסייה, אבל אין לכך קשר לסוג הפדגוגיהשתנחה את המערכת. כשיחול שינוי בה, הוא יחול גם על הגנים. הפדגוגיה החדשה צריכה להתחיל מן הגילאים הצעירים ביותר.

כולם מדברים על פינלנד, מה לדעתך אנחנו צריכים ללמוד ממודל החינוך הפיני?

פשוט לממש את הרעיונות הנכונים והמתבקשים כל-כך בתקופתנו, שגםאנחנו כאן בישראל חושבים עליהם מזה מספר שנים. והנה מהשאמרתי לך עד עכשיו זה חלק נכבד מזה.

אז אתה בטח נגד השעונים הביומטריים למורים?

השעונים הביומטרים הם קצה הקרחון של הניכור במערכת הישראלית. בעודשהפינים רואים ב"אמון" את המושג החשוב ביותר במערכת החינוך, אצלנוזה ה"חשד". אם נערוך את השינויים הגדולים הדרושים, אני מניח שהשעוניםהביומטריים יהיו מיותרים, או שנוכחותם לא תפריע לאיש.

לסיכום, מה הביא אותך להצטרף לחינוך ישראלי?

אני סבור שהתנועה הולכת בכיוון נכון של אוטונומיה בית-ספרית. עםזאת, איני רואה בחינוךישראלי משהו סופי, וצריך יהיה לארגן את כל הכוחות שמבקשים שינוי בחינוך. אניסבור שתנועת חינוך ישראלי היא פלטפורמה נכונה לכך ואני בטוח שאוכל לתרום בכל מה שאתבקש ונוגעלידע שצברתי במהלך השנים.

אז למדנו קצת מאברמלה, וכולם מאחלים לו ולכולנו המשך עשייה פורייה. ביקשנומאורן יהי-שלום, מנכ"ל חינוך ישראלי להתייחס להצטרפות של אברמלה פרנק והנה מה שאמר:

אברמלה הוא קודם כל אדם שובה לב ומעורר עניין. ההצטרפות שלו למהלךהציבורי היא חיזוק חשוב ואני בטוח שבכירים רבים ממגוון תחומי החינוך יצטרפולשלב ידיים יחד אתנו במאבק על האיכות של החינוך הציבורי של ילדינו, ובמקרה שלאברמלה – נכדנו.

חינוך תחת מתקפה: אלימות כלפי מורים

2012-01-22T02:28:00.000-08:00

חינוך תחת מתקפה: אלימות כלפי מורים

איך קורה שאיש חינוך, אדם מבוגר, מפחד מילד בכיתה ו?

ע"פ הנתונים היבשים כ-5% מהמורים מרגישים מאוימים כבר בביה"ס היסודי

http://bit.ly/w1TnhZ

כתבת חדשות ערוץ 2

חינוך בישראל דרך מחשב - חינוך ישראלי

2012-01-13T03:58:00.000-08:00

זה שחייבים להתקדם לתכנית לימוד בעזרת מחשב בכל מערכת החינוך אין ויכוח, מומלץ ואף יעזור לקדם את רמת החינוך.השאלה אם לצעוד לקידמה מבלי לעזור לכולם לרכוש מחשבים ניידים או טאבלטים? כך נשאיר ציבורים שלמים מאחור.

חינוך בפינלנד - הטוב בעולם

2011-12-28T04:44:00.000-08:00

מי שלא ראה את הכתבה על פינלנד חייב לראות!

למרות שאין בה חידושים – היא בגובה העיניים.

היא מציגה פשוט ונכון את מה שיכול להיות גם כאן. חינוך ציבורי איכותי.

יש טוענים שאנחנו לא פינלנד, וזה נכון. אנחנו גם לא אוסטרליה, ולא קנדה, ולא ניו-זילנד, ובטח לא סינגפור ויפן. אבל אנחנו ישראל, ובדרכנו שלנו אין שום סיבה שלא נצליח לעשות חינוך טוב יותר.

משך אלפי שנים הצבנו את החינוך ואת המחנכים בקדמת החברה, ודווקא עכשיו, כשיש לנו מדינה משלנו אנחנו זונחים את התשתית החשובה ביותר לעתידנו. מוזר. אבל אם נרצה, יש לנו ממי ללמוד, כי ישראל היא אחת המדינות האחרונות שלא ביצעה רפורמה אמיתית בחינוך מתוך כל מדינות המערב. מדי פעם מוכרים לנו הפוליטיקאים החולפים תיקונים קלים תחת השם "רפורמה" בחינוך. מה אכפת להם – אולי זה יעזור להם בבחירות והם בונים על זה שהציבור ממילא לא מבין מה הולך בחינוך. לכן הכתבה הזו הייתה חשובה במיוחד.

אנחנו חייבים רפורמה עמוקה – לא עוד תלאי על תלאי. הפטנט הפיני פשוט מאוד. לתת אמון במורים טובים שיידעו כיצד ללמד. אבל איך מביאים מורים טובים? ההסבר על רגל אחת - מלמדים פחות. כך צריך פחות מורים ומתחיל מעגל של ביקוש, אפשר לשלם יותר, היוקרה עולה וכו'.. בפינלנד על כל משרת מורה מתמודדים 12 אנשים! פשוט חלום.

אז ברור שאנחנו לא פינלנד ואין לנו אותה תרבות בכלל ולהם אין את בית שמש. הכל טוב ויפה. אבל זה לא אומר שאנחנו חייבים להמשיך לדבר על תוספות שעות ועוד תוספות שעות, וחינוך חינם ומספר התלמידים בכיתה, וכל אותם דברים שהם בעצם אותו הדבר – תוספות רוחביות שדינן להישחק ולא להביא שיפור. מה אכפת לנו ללמוד משהו ממישהו אחר? אין יותר מערכות ריכוזיות עם הקצאות רוחביות וכל כך הרבה נהלים וסטנדרטים שגם מצליחות. פשוט אין כאלה יותר.

העולם השתנה ואם רוצים לשמור על חינוך ציבורי איכותי חייבים להשתנות ומהר. צריך לתת אמון באנשי החינוך, וזה אומר תקציב ציבורי, סמכות לנהל כוח אדם וסמכות ליצור פדגוגיה. המדינה צריכה להציב להם יעדים כלליים בשלושה תחומים– ערכים משותפים, כישורים וזיקה לתרבות. את כל השאר הם ידעו לעשות טוב מכולנו. צריך להלחם על זה - כי זה אפשרי. וזה הזמן לומר גם תודה לערוץ 10 – לרביב דרוקר ומיקי רוזנטל, שבחרו בנושא שאולי לא הכי מועיל לרייטינג אבל הכי חשוב לעתידנו.

אורן יהי-שלום

מנכ"ל חינוך ישראלי

חינוך 2011 - תלמידי ישראל זנחו המגמות ההומניות

2011-12-15T05:30:00.000-08:00

חינוך נוסח 2011: מיעוט קטן מהניגשים לבגרות מחליטים להרחיב הלימודים בהיסטוריה, תנ"ך וספרות.הרוב בוחר מקצועות ריאליים. לדוגמא, רק 377 תלמידים בכל הארץ ניגשו לבגרות מורחבת בהיסטוריה. משרד החינוך: הוספנו שעות.

כמה עצוב לראות שתלמידי הממלכתי זונחים את הרוח ותלמידי הממלכתי דתי מוותרים על לימודי התנ"ך למען "לימודי הקודש" - אלא סממנים מסוכנים, הן לתרבותנו והן לכלכלת ישראל.

אם יש משהו שמשחק לטובתה של ישראל בתעשיית ההיי-טק, זו המידה הבלתי נדלית של יצירתיות ומחשבה מקורית שעדיין מאפיינת אותנו. צריך להבין שהיי-טק זה קודם כל יזמות ומחשבה פורייה ואחר כך טכנאות מחשבים ושפות תכנות.

חשיבה פוריה ויצירתיות מאפיינת את תרבותו של עם ישראל כבר שנים רבות, ולא בגלל שעסקנו בשינון הלכות, או לימוד נוסחאות הנדסה אלא להיפך – בגלל שעסקנו בלימוד מדרשי, הופך, מתפלפל ויוצא מהקופסה. בגלל שהתרבות שלנו במהותה הייתה פתוחה להשפעות רבות ויהודים כמעט תמיד עמדו בראש המחנה של תרבויות העולם כלומדים ויוצרי רעיונות.

הכישורים הרגשיים והיצירתיים שמתפתחים בילדים דרך קריאת ספרות, ודיון עמוק בשיר או בסיפור תנכי - הם היסוד העמוק ביותר לפתיחות המחשבה והדחף לשנות.

מישהו פעם אמר בבדיחה שיהודים "תמיד לא מרוצים", ואם תחשבו על זה ברצינות – כאן טמונה הנכונות "לצאת מהקופסה". אנחנו לא מקבלים שום דבר כמובן מאליו. אנחנו מצליחים לפעמים להביט מבחוץ בנעשה לנו – בדיוק כמו משורר שלוקח אותך לרגע קט אל נקודת תצפית על החיים - שלא חשבת על קיומה.

אם נזנח את הרוח, נאבד את הטכנולוגיה. קשה לראות כיצד מערכת החינוך העסוקה והמסורבלת שלנו תתמודד עם המגמות הרעות הללו, ולכן מוכרחים לקדם כאן רפורמה רצינית בהקדם.

אורן יהי-שלום

מנכ"ל חינוך ישראלי

המאמר מתבסס על נתונים שפורסמו בכתבת מעריב 15.12.2011

מספר מורי הקבלן זינק פי 7 תוך חמש שנים

2011-12-12T01:13:00.001-08:00

אכן ישנם מורים המועסקים בתנאים שחייבים לעבור מן העולם.

מדובר בשתי קבוצות מורים – גם המורים המכונים "עובדי קבלן"- אשר גופים חיצוניים מעסקים אותם ופוגעיםבתנאים בסיסיים שלהם ללא שום פיקוח, וגם כלל המורים המועסקים במערכת החינוך.

לגבי מצב הקבוצה הראשונה - זה באמת חמור מאוד אבל המילה "קבלן"בדרך כלל לא נכונה משום שאלה גופים ללא כוונות רווח. וזה גם מוביל לשאלה – מה גורםלגופים ללא כוונת רווח להעסיק מורים שלא במסגרת התנאים של רוב המורים?

כאן לדעתי נמצא הלב של הסיפור – רוב רובם של המורים בישראל מועסקיםתחת הסכם קיבוצי שגם הוא צריך לעבור מן העולם. צריך לזקק מתוכו את מה שטוב לקידוםאיכותם ומעמדם ולהוציא מתוכו את מה שפוגע במורים עצמם – כקבוצה.

אם מורה גרוע נמצא במערכת שנים הרבה ואיש אינו יכול לומר לו שהוא אינומתאים – איש לא יכול – אז זו פגיעה במעמד המורים. בשאר המורים. אם כל דברשהמורים משיגים מיד מוכפל – כמעט אוטומטית לכלל המורים בישראל, ללא אבחנה עניינית,ללא שיקול דעת מקומית, רק משום שראשי הארגונים הכוחניים הצליחו להשיג משהולכווווולם– זו טעות שגורמת לבזבוז רב, שבסופו של דבר בא על חשבון שכרם של כללהמורים.

הגיע הזמן להתפכח ולשנות מן היסוד את תנאי עבודתם של המורים בישראל –כלל המורים. לטובת המורים ולטובת התלמידים – שלפעמים אנחנו שוכחים שגם הם שם.

אורן יהי-שלום

מנכ"ל

ח"י - חינוך ישראלי

https://www.facebook.com/Israeli.Education

http://www.youtube.com/user/IsraeliEducation

*המאמר מתייחס לכתבת עיתון הארץ שפורסמה היום.

http://www.haaretz.co.il/news/education/1.1588876

זכרונותיי מטרכטנברג 1 - בלילות הקיץ החמים

2011-11-08T23:17:00.000-08:00

בלילות הקיץ החמים הצטרפתי אל "ועדת החינוך של מאהל רוטשילד" ואפילו לכינוס הראשון בון ליר הגעתי – הוזמנתי על תקן מומחה, אבל להבדיל ממומחים אחרים שכל מרצם מוקדש למחקר אקדמי למשל, אני מקדיש את זמני לקריאת המחקרים שלהם ולריצת שטח ממושכת בשדה החינוך – כבר למעלה מ 12 שנים במסגרת חינוך ישראלי.

מעבר לרושם הרב והחיובי שקיבלתי מקבוצת האנשים המדהימה שיש לה מוטיבציה גדולה וכוונות טובות באמת, הופתעתי למצוא גם את מה שאפשר לקרא לו בשם: "מערומי השיח החברתי". ולמה אני מתכוון? כשהגיעו החבר'ה הצעירים של המהפכה, וביקשו לנער את השיח החברתי הישראלי מתרדמתו, הם אכן הצליחו להשיל מעליו את האבק, אבל תחת המעטה העבה נגלה שיח לא מפותח, לא משוכלל, נטול ידע על הנעשה בעולם, פתוח למניפולציות ולשטחיות – זהו השיח החברתי של העשורים הראשונים לקיומה של מדינת ישראל. שיח הכלוא בין תיאוריות מרקסיסטיות לגמרי או ניאו מרקסיסטיות (למרות שהמילים הללו כבר לא בשימוש היום) ובין שיח הצדק של המקופחים מהשכונות. לא שיש משהו פגום בהרגשה האותנטית של המקופחים, אלא ששיח חברתי רציני חייב להיות משוכלל ונוקב – לא רק זועק. למען השוויון! הרי אם נשארים שטחיים באה הממשלה ועושה מה שנוח לה באותו הרגע – ואת התוצאות הקשות בשטח אני פוגש כבר 12 שנים.

אז בתחום ועדת החינוך זה הלך ככה- מומחה מטעם "ועדת המומחים" של המחאה מגיע ומסביר שמערכת החינוך דפוקה, ושכולם נדפקים. הכי טוב לשמוע שנדפקים. רוב השיח נע סביב ההוכחה הניצחת - "עובדי הקבלן" בחינוך. והמסקנה – לבלום את ההפרטה ומיד! יובהר שאני מתנגד נחרץ להפרטה, ובכל זאת שאלתי – "מה ההיקף של התופעה.. מישהו יודע? " כמה מורים "מופרטים" יש לנו? באיזו מידה זה משפיע על מצבה של המערכת? אופס... אין נתונים. הרי יש כמעט 150 אלף עובדי הוראה? כמה מהם "מופרטים"? מעט מאוד. וכמה שנים זה כבר ? הרי מצבנו הגרוע בחינוך לא התחיל בעשור האחרון... ובכלל מה פירוש "מופרטים"? האם הם מועסקים על ידי חברות עסקיות למטרות רווח? .... איזה ייאוש. עם שיח כל כך לא מפותח איך נצליח לחולל שינוי אמיתי?

זכרונותיי מטרכטנברג 2 - בין שיוויון להפרטה

אורן יהי-שלום

מנכ"ל

ח"י - חינוך ישראלי

https://www.facebook.com/Israeli.Education

http://www.youtube.com/user/IsraeliEducation

http://www.hinuch.org.il/

http://twitter.com/#!/education_il

https://profiles.google.com/Education.Israeli/about

http://www.blogger.com/profile/10611085203746491207

http://educationisraeli.blogspot.com

בין הבימה לטרכטנברג 2 - בין שוויון להפרטה

2011-10-09T14:19:00.000-07:00

כמי שצפה מקרוב וגם השתתף במחאות הקיץ האחרון אני חייב לומר שאני מעט נבוך.

אם שואלים אותי – "אתה בעד המחאה" – אני מנסה להסביר שהמחאה היא שם משפחה כללי, ושאני מזדהה עם חלק מהמסרים.

הרי כולנו רוצים "צדק חברתי" אבל מה יביא אותו אלינו?..

כאן המסרים שונים ולפעמים סותרים. בתחום החינוך אני משוכנע שיש לי מה לתרום לשיח על שוויון- לא בגלל שאני כל כך טוב, אלא פשוט בגלל השיח עדיין בחיתוליו – ביחס למקובל בעולם המערבי למשל.

בלהט החיפוש אחר אויבים שהם חובה בכל מחאה ראויה לשמה, עלתה שוב המילה "הפרטה" ויש לזה גם כתובת פוליטית שמרוויחה מהשימוש במילה הזו, אבל לא זה העיקר – המילה הפרטה פשוט הפכה לשד דמוני רדוד ושטוח שמלהיט את היצרים אבל לא מסייע לשיח החברתי.

אני בעד שוויון. שוויון אמיתי של הזדמנויות לילדה שנולדה בקריית גת, לילד שגדל כרגע ברהט או בבקה אל גרביה, לילדי ביתר עילית ולילדי חצור גלילית. כדי להשיג שוויון צריך לדאוג שהמורים הטובים יגיעו לבתי הספר ביישובים הללו ויישארו שם. כדי שיישארו שם צריך לתת להם שכר סביר, וגם אוטונומיה – כלומר סמכות ואחריות לנהל בית ספר (להם ולמנהלים כמובן) . אלא שני סעיפים שקשורים זה בזה – באופן הדוק. היעדר סמכות ואחריות לבתי הספר מייצר מערכת ריכוזית ולא יעילה שאין לה שקל מיותר לשכר מורים. ובה בעת – מערכת ריכוזית ומסורבלת מטבעה, לא יכולה להעניק למורים ולמנהלים את החופש לו הם זקוקים כדי ליצור ולהוביל פדגוגיה.

אחרי שתהיה אוטונומיה הנשענת על דרישות המדינה, תוכל המדינה להעניק תקציב בשקלים לבתי הספר, באופן שקוף ושוויוני. כיום, מקבלים בתי הספר שעות ולא שקלים. זה לא יעיל – כי זה מנפח את המערכת בשעות רבות שחלקן מיותרות, והניפוח מביא לעודף מורים ומוריד את רמת המצטרפים להוראה..

אבל זה גם לא שוויוני – משום שאין לנו מושג מה שווה שעה בירוחם, ומה שווה שעה ברהט. המשוואה המקובלת בעולם היא: שיפור משיגים דרך איכות המורים. ואיכות היא תולדה של ביקוש למקצוע הוראה + סביבת עבודה חינוכית המעודדת יוזמות מורים, יצירתיות, אחריות וסמכות – כדי שהמורים הטובים ביותר יישארו ויתפתחו. האם אוטונומיה הנשענת על כספי המדינה זו הפרטה? הרי שום דבר כאן לא פרטי ולא למטרות רווח..

וזה גם המצב הנוהג במערכות החינוך המובילות בעולם – אז למי אנחנו רוצים להידמות?

אורן יהי-שלום

מנכ"ל חינוך ישראלי

חינוך חינם או חינוך איכותי?

2011-09-26T05:53:00.000-07:00

קודם איכות אחר כך חינם

הערות להמלצות ועדת טרכטנברג

החלטת ועדת טרכטנברג להציב בראש המלצותיה את ההמלצה לחינוך חינם מגיל שלוש,
מאירה כמה עובדות על החברה בישראל:

1. כשלעצמה, ההמלצה מביכה – הרי חוק חינם מגיל שלוש כבר קיים. רק היישום נדחה. כלומר זו כבר המדיניות של המדינה, אבל כנראה שמתעוררות שאלות לגבי היישום.

2. רבים מבלבלים את הדיבור על "חינוך חינם" ומניחים כי זו שיחה על חינוך, אבל זו שיחה על כלכלה או על חברה - לא על חינוך. במקום שנשלם מהכיס על גן ילדים, לעירייה, נשלם מס הכנסה גבוה יותר. אז חברתית זה נשמע נעים יותר – ואגב מעכשיו גם ברמת אביב הגן יהיה חינם – אבל אין לזה שום קשר לחינוך, למערכת החינוך, ובעיקר לא לאיכות החינוך.

3. אם הוועדה חיפשה צמצום פערים, צריכה הייתה לשאול מה בנוגע לפיקוח על גני הילדים. כמה גני ילדים מקבלים מימון מלא – ומעתה גם הוריהם לא ישלמו אגורה, אבל הילדים שם לא יזכו לחינוך ברמה הנדרשת רק בגלל שהם ברשת חינוך חרדית שאין עליה שום פיקוח בפועל. מדובר בכ 20% מהילדים בגיל הזה. הפערים האמיתיים בחברה הם פערים של כישורים.

4. במגזר הערבי, יש לחינוך חינם משמעות גדולה יותר – כי אין שם מספיק מסגרות חינוך ראויות לגיל הרך, אבל הבעיה האמיתית שם היא בגילאי 0 עד 3 - אין כמעט מעונות יום במגזר הערבי ורוב הילדים נשארים בבית או הולכים למשפחתונים ברמה לא מספקת. הפער עם המגזר הערבי נפתח כבר בגיל שנתיים – ואחר כך הבנות שהופכות אמהות לא יוצאות לעבודה – בעיקר משום שהכישורים שלהן לא מספקים – ואז במעגל חוסר ההיגיון גם הילדים שלהן לא יזכו לחינוך איכותי בגיל הכי חשוב – משום שמעונות היום מסבסדים עלויות רק לאמהות עובדות. המדינה עדיין מתייחסת לגיל הרך כאל פריבילגיה שארגוני נשים מוכנות להעניק לחברותיהן העובדות. רצוי להתעורר. זה אינטרס חברתי ראשון במעלה שכל ילד בעשירונים נמוכים יזכה לחינוך איכותי בגיל הרך. שם בדרך כלל הבית לא אופציה טובה.

5. חינוך חינם צריך להיות מגיל אפס, לא רק שלוש – אבל למי שזקוק לזה. כל מוסדות החינוך חייבים להיות בפיקוח רציני – כדי לוודא מה נעשה עם תקציב הציבור. בלי מועצה לאומית לחינוך לא יוגדרו היעדים הלאומיים בחינוך, ותמשך ההפקרות בשטח, כששרי חינוך מתחלפים, מפלגות חרדיות מנהלות מערכות חינוך והציבור הערבי שנציגיו בשולי הפוליטיקה הישראלית – ממשיך לפתוח פערים של הזנחה.

6. איפה כן להשקיע? אם כבר מוסיפים תקציב משמעותי לחינוך, צריך להשקיע אותו במפנה ניהולי בבתי הספר (בעיקר היסודיים) ולאפשר להם – כמקובל במדינות המתקדמות – לנהל בעצמם את עצמם. בשקלים, על חשבון המדינה. לאורך זמן זה יוביל לשיפור באיכות, לייעול כוח האדם, לעלייה בשכר אנשי החינוך ועוד – כפי שקרה במדינות המערב. ומדוע להשקיע? משום שמפנה שכזה יחשוף את הפערים בתקציבי החינוך ויחייב אותנו להשקיע עוד בבתי ספר חלשים – מבלי להוריד תקציב לבתי הספר החזקים. שאר התוספות חשובות, אבל אינן בראש סדרי העדיפויות.

7. והעיקר, לסיכום – כמעט כל שקל שיוצא מהכיס שלנו קשור במצבה של מערכת החינוך. במישרין או בעקיפין. מתי כבר נעצור לשיחה חברתית רצינית על מה שמתרחש בחינוך, לא רק על מה שמתרחש בכיס שלנו כתוצאה מכך?

אורן יהי-שלום מנכ"ל חינוך ישראלי